מהכוכב לצלחת: מדריך עולמי להבנה והפחתה של בזבוז מזון

בעולם המתמודד עם מחסור במשאבים, שינויי אקלים ורעב מתמשך, אחד הפרדוקסים העמוקים ביותר של זמננו הוא היקף המזון העצום שלעולם אינו מגיע לקיבה אנושית. מדי יום, ברחבי העולם, כמויות אדירות של מזון אכיל לחלוטין הולכות לאיבוד או מתבזבזות לאורך כל שרשרת האספקה, מהשדות שבהם הוא גדל ועד למקררים בבתינו. קנה המידה של סוגיה זו מדהים: על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), כ-שליש מכלל המזון המיוצר לצריכה אנושית הולך לאיבוד או מתבזבז ברחבי העולם. כמות זו מסתכמת בכ-1.3 מיליארד טון בשנה, נתון שהוא לא רק לא יעיל מבחינה כלכלית, אלא גם הרסני מבחינה סביבתית ובלתי ניתן להגנה מבחינה אתית.

הבנת המורכבות של בזבוז מזון היא הצעד הראשון לקראת בניית מערכת מזון עולמית בת קיימא, שוויונית ועמידה יותר. מדריך זה ייקח אתכם למסע דרך שרשרת אספקת המזון, יחקור מדוע מזון מתבזבז, מהן עלויותיו האמיתיות, והכי חשוב, מה אנחנו – כיחידים, קהילות, עסקים וממשלות – יכולים לעשות כדי להילחם באתגר עולמי קריטי זה.

קנה המידה של הבעיה: הגדרת אובדן מזון לעומת בזבוז מזון

כדי לטפל בבעיה ביעילות, חיוני להבין את המינוח. למרות שלעיתים קרובות משתמשים במונחים "אובדן מזון" ו"בזבוז מזון" באופן חילופי, הם מתייחסים לשלבים נפרדים בשרשרת אספקת המזון. האו"ם מגדיר אותם כך:

• אובדן מזון: מתייחס לירידה בכמות או באיכות המזון המתרחשת מנקודת הייצור ועד לרמה הקמעונאית (לא כולל). הוא קורה בחוות, במהלך אחסון, באריזה ובמהלך הובלה. הגורמים לאובדן מזון קשורים לעיתים קרובות לתשתיות לקויות, טכניקות קציר גרועות, חוסר במתקני שרשרת קירור ותנאי אקלים מאתגרים, והוא נפוץ במיוחד בכלכלות מתפתחות.
• בזבוז מזון: מתייחס למזון המושלך ברמה הקמעונאית, בשירותי המזון וברמת הצרכן. הוא נובע לעיתים קרובות מהחלטות עסקיות או אישיות, כגון קמעונאים המצטיידים במלאי יתר, מסעדות המגישות מנות גדולות מדי, או צרכנים הקונים יותר ממה שהם יכולים לאכול. בזבוז מזון הוא בעיה משמעותית במדינות בעלות הכנסה בינונית וגבוהה.

יחד, אובדן מזון ובזבוז מזון מייצגים חוסר יעילות מונומנטלי במערכת הגלובלית שלנו. חוסר יעילות זה אינו נוגע רק למזון שנזרק; הוא נוגע למשאבים המבוזבזים ששימשו לייצורו ולהשלכות מרחיקות הלכת המתפשטות על פני כדור הארץ שלנו.

למה זה משנה: ההשפעה העולמית של בזבוז מזון

להשפעה של 1.3 מיליארד טון מזון מבוזבז יש השלכות נרחבות הרבה מעבר לפח האשפה. היא יוצרת שרשרת של השפעות שליליות סביבתיות, כלכליות וחברתיות המשפיעות על כל אדם על פני כדור הארץ.

השלכות סביבתיות

כאשר אנו מבזבזים מזון, אנו מבזבזים גם את האדמה, המים, האנרגיה והעבודה ששימשו לייצורו. המחיר הסביבתי הוא עצום ורב-פנים:

• פליטות גזי חממה: אם בזבוז מזון היה מדינה, הוא היה הפולט השלישי בגודלו של גזי חממה אחרי ארה"ב וסין. כאשר חומר אורגני כמו מזון מגיע למטמנות, הוא מתפרק באופן אנאירובי (ללא חמצן) ומשחרר מתאן – גז חממה חזק פי 25 מפחמן דו-חמצני בלכידת חום באטמוספירה.
• בזבוז מים: החקלאות אחראית לכ-70% מצריכת המים המתוקים העולמית. המים המשמשים לגידול מזון שבסופו של דבר מתבזבז – המכונים "מים כחולים" – מייצגים בזבוז עצום של משאב יקר. טביעת הרגל המימית העולמית של מזון מבוזבז גדולה יותר מספיקת המים השנתית של כל נהר בודד בעולם.
• שימוש בקרקע ואובדן מגוון ביולוגי: כמעט 30% משטח הקרקע החקלאית בעולם משמש לייצור מזון שבסופו של דבר הולך לאיבוד או מתבזבז. שימוש מיותר זה בקרקע תורם לכריתת יערות, לדלדול קרקעות ולהרס בתי גידול טבעיים, ודוחף מינים רבים לסכנת הכחדה.

עלויות כלכליות

ההשלכות הכספיות של בזבוז מזון הן מדהימות. ה-FAO מעריך כי העלות הכלכלית הישירה של בזבוז מזון (לא כולל דגים ופירות ים) היא כ-טריליון דולר אמריקאי בשנה. נתון זה אינו כולל אפילו את העלויות הנסתרות הקשורות לנזק סביבתי או להשפעות הבריאותיות של חוסר ביטחון תזונתי.

עלויות אלו מוטלות על כולם:

• חקלאים מאבדים הכנסה מיבולים שנדחו או אבדו לאחר הקציר.
• עסקים בשרשרת האספקה סופגים עלויות מקלקול וחוסר יעילות.
• קמעונאים מפסידים כסף על מלאי שלא נמכר.
• צרכנים למעשה זורקים כסף כשהם משליכים מזון שלא נאכל. עבור משפחה ממוצעת במדינה מפותחת, סכום זה יכול להגיע למאות, אם לא אלפי, דולרים בשנה.

השלכות חברתיות ואתיות

אולי ההיבט הנוגע ביותר ללב במשבר בזבוז המזון הוא קיומו במקביל לרעב העולמי. למעלה מ-800 מיליון איש ברחבי העולם סובלים מתת-תזונה כרונית. כמות המזון המבוזבזת במדינות המפותחות לבדן שקולה כמעט לכל ייצור המזון נטו של אפריקה שמדרום לסהרה. זהו כישלון מוסרי עמוק. הפניית חלק קטן בלבד מהמזון האכיל והמבוזבז הזה יכולה לשפר משמעותית את הביטחון התזונתי של האוכלוסיות הפגיעות ביותר בעולם. אתגר זה קשור ישירות ליעד הפיתוח בר-קיימא של האו"ם מספר 2: אפס רעב.

איתור הבעיה: היכן מתרחש בזבוז מזון?

בזבוז מזון אינו בעיה אחת, אלא סדרה של סוגיות הקשורות זו בזו המתרחשות בכל שלב במסע מהחווה למזלג. הגורמים העיקריים משתנים באופן משמעותי בין אזורים מתפתחים למפותחים.

בחווה (ייצור)

אובדנים משמעותיים מתחילים במקור עצמו. חקלאים עשויים לייצר יתר על המידה כדי להתגונן מפני מזג אוויר גרוע או מזיקים. מחירי השוק יכולים לרדת כל כך עד שלא כדאי כלכלית לקצור יבול. עם זאת, אחת הבעיות הנפוצות ביותר, במיוחד בשווקים מפותחים, היא סטנדרטים קוסמטיים. הדרישות המחמירות של קמעונאים לגבי גודל, צורה וצבע גורמות לכך שכמות עצומה של תוצרת מזינה וטעימה לחלוטין – המכונה לעיתים קרובות תוצרת "מכוערת" או "לא מושלמת" – נותרת להירקב בשדה או מושלכת לאחר הקציר.

לאחר הקציר, טיפול ואחסון

במדינות מתפתחות רבות, זהו השלב שבו מתרחשים האובדנים המשמעותיים ביותר. חוסר בטכנולוגיה מודרנית, תשתיות ירודות וגישה מוגבלת לשרשרת הקירור (אחסון והובלה בקירור) גורמים לכך שאחוז גדול מהמזון מתקלקל עוד לפני שהוא מגיע לשוק. מזיקים, נזילות ומתקני אחסון לא מספקים תורמים כולם לאובדנים משמעותיים אלה לאחר הקציר.

עיבוד ואריזה

במהלך עיבוד תעשייתי, מזון הולך לאיבוד עקב חיתוכים (למשל, קליפות וקרומים) וחוסר יעילות טכנית. בעוד שחלק מתוצרי לוואי אלה מנוצל מחדש למזון לבעלי חיים, כמות משמעותית עדיין מושלכת. אריזה לא יעילה יכולה גם להוביל לנזק במהלך ההובלה ולקלקול מהיר יותר על המדפים.

הפצה וקמעונאות

סופרמרקטים וקמעונאים הם תורמים מרכזיים לבזבוז מזון במדינות מפותחות. הגורמים המרכזיים כוללים:

• הצטיידות יתר: כדי להבטיח שהמדפים ייראו שופעים ומושכים, קמעונאים מזמינים לעיתים קרובות יותר מלאי ממה שהם יכולים למכור.
• בלבול בסימון תאריכים: צרכנים וצוות מבולבלים לעיתים קרובות משפע תוויות התאריך – "עדיף להשתמש לפני", "למכירה עד", "לשימוש עד" ו"להצגה עד". פריטים רבים וטובים לחלוטין נזרקים מכיוון שעבר תאריך ה"למכירה עד" שלהם, שהוא אינדיקטור לקמעונאי, ולא אזהרת בטיחות לצרכן.
• מבצעי קידום מכירות: מבצעים מסוג "קנה אחד, קבל אחד חינם" יכולים לעודד צרכנים לרכוש יותר ממה שהם צריכים, מה שמוביל לבזבוז בבית.

מתוך הכרה בכך, כמה ממשלות נקטו פעולה. צרפת, למשל, חוקקה חוק היסטורי בשנת 2016 שאוסר על סופרמרקטים לזרוק או להשמיד מזון שלא נמכר, ובמקום זאת מחייב אותם לתרום אותו לארגוני צדקה ובנקי מזון.

צרכנים ומשקי בית (צריכה)

במדינות בעלות הכנסה גבוהה, יותר מ-50% מכלל בזבוז המזון מתרחש בשלב הצריכה – בבתינו, במסעדות ובקפיטריות. הסיבות הן רבות ומושרשות עמוק באורחות החיים המודרניים:

• תכנון לקוי: קניות ללא רשימה או תכנית ארוחות מובילות לקניות אימפולסיביות ולעודפי מזון.
• קניית יתר: שיפוט מוטעה של כמות המזון הדרושה לשבוע.
• אחסון לא נכון: אי ידיעה כיצד לאחסן פירות, ירקות ומוצרים מתכלים אחרים כראוי עלולה לגרום להם להתקלקל בטרם עת.
• גודל מנות: בישול או הגשת יותר מזון ממה שניתן לאכול.
• השלכת שאריות: כישלון בשימוש חוזר יצירתי או אכילת שאריות תורם באופן משמעותי לפסולת הביתית.

קריאה עולמית לפעולה: אסטרטגיות להפחתת בזבוז מזון

התמודדות עם בזבוז מזון דורשת מאמץ משותף של כל בעלי העניין. יעד הפיתוח בר-קיימא של האו"ם 12.3 מספק מטרה עולמית ברורה: "עד 2030, להפחית בחצי את בזבוז המזון העולמי לנפש ברמה הקמעונאית והצרכנית ולהפחית את אובדן המזון לאורך שרשראות הייצור והאספקה, כולל אובדנים לאחר הקציר." השגת יעד שאפתני זה דורשת גישה רב-כיוונית.

ליחידים ומשקי בית: צעדים מעשיים להשפעה גדולה

פעולה אישית קולקטיבית יכולה ליצור אפקט אדווה רב עוצמה. הנה כמה הרגלים פשוטים אך יעילים לאימוץ:

• תכננו את הארוחות שלכם: הקדישו כמה דקות בכל שבוע לתכנון הארוחות שלכם. זו הדרך היעילה ביותר להבטיח שאתם קונים רק את מה שאתם צריכים.
• קנו חכם: קנו תמיד עם רשימה. הימנעו מפיתוי של מבצעי כמות אלא אם כן אתם בטוחים שתוכלו להשתמש במזון לפני שהוא מתקלקל. ואל תלכו לקניות כשאתם רעבים!
• הבינו את תוויות התאריך: למדו את ההבדל. "לשימוש עד" נוגע לבטיחות – אל תאכלו מזון לאחר תאריך זה. "עדיף להשתמש לפני" נוגע לאיכות – המזון עדיין בטוח לאכילה לאחר תאריך זה אך ייתכן שלא יהיה בשיא טעמו או מרקמו. השתמשו בחושי הראייה והריח כדי לשפוט.
• התמקצעו באחסון מזון: למדו את הדרך הנכונה לאחסן את המצרכים שלכם. שמרו תפוחי אדמה ובצל במקום קריר וחשוך, אך לא יחד. אחסנו פירות המייצרים אתילן (כמו בננות ותפוחים) בנפרד מתוצרת אחרת. השתמשו במקפיא שלכם – זהו כפתור השהיה קסום למזון.
• אהבו את השאריות שלכם: היו יצירתיים! הפכו שאריות עוף לסלט, ירקות נובלים למרק, ולחם יבש לקרוטונים או פודינג לחם. קבעו ערב אחד בשבוע כ"ערב שאריות".
• תרגלו FIFO (נכנס ראשון, יוצא ראשון): כשאתם פורקים את המצרכים, העבירו מוצרים ישנים יותר לחזית המקרר או המזווה שלכם והכניסו פריטים חדשים מאחור.
• הכינו קומפוסט מהשאריות שלכם: עבור שאריות מזון שאינכם יכולים לאכול (כמו שאריות קפה וקליפות ביצים), קומפוסט הוא דרך פנטסטית למנוע מהן להגיע למטמנות. הוא מעשיר את הקרקע ומפחית את פליטות המתאן.

לעסקים (מסעדות, קמעונאים ואירוח)

לעסקים יש הזדמנות ואחריות עצומה להוביל את השינוי. אסטרטגיות מפתח כוללות:

• מדדו כדי לנהל: ערכו סקרי בזבוז מזון קבועים כדי לזהות מה נזרק ומדוע. פתרונות טכנולוגיים כמו Winnow משתמשים במצלמות ומשקלים מבוססי בינה מלאכותית כדי לעזור למטבחים מסחריים לעקוב ולהפחית את הבזבוז שלהם.
• בצעו אופטימיזציה למלאי: יישמו הזמנות "בדיוק בזמן" (just-in-time) ותחזיות טובות יותר כדי להפחית הצטיידות יתר.
• הכשירו את הצוות: חנכו את צוות המטבח והשירות על טיפול נכון במזון, אחסון וטכניקות בקרת מנות.
• חלקו מחדש עודפי מזון: צרו שותפויות עם בנקי מזון מקומיים, ארגוני צדקה וארגוני הצלת מזון כדי לתרום מזון בטוח שלא נמכר.
• חשבו מחדש על תפריטים: הציעו גדלי מנות גמישים, עצבו תפריטים המשתמשים במרכיבים על פני מספר מנות, והיו יצירתיים עם תוצרי לוואי (למשל, שימוש בקליפות ירקות להכנת ציר).
• אמצו תוצרת "לא מושלמת": קמעונאים יכולים ליצור מדורים ייעודיים לפירות וירקות לא מושלמים מבחינה קוסמטית בהנחה, ולחנך את הצרכנים לגבי ערכם.

לממשלות וקובעי מדיניות

ממשלות יכולות ליצור את הסביבה המאפשרת להפחתת בזבוז מזון באמצעות מדיניות חכמה והשקעות:

• הציבו יעדים לאומיים: קבעו יעדים לאומיים שאפתניים ותחומים בזמן, בהתאם ליעד 12.3 של יעדי הפיתוח בר-קיימא.
• השיקו קמפיינים להעלאת מודעות ציבורית: חנכו את האזרחים לגבי ההשפעות של בזבוז מזון וכיצד הם יכולים לחולל שינוי.
• קבעו תקן לסימון תאריכים: פשטו והבהירו את תוויות התאריך על מזון כדי להפחית את בלבול הצרכנים.
• תמריצים לתרומות: ספקו תמריצי מס או הגנה מפני אחריות לעסקים התורמים עודפי מזון.
• השקיעו בתשתיות: במדינות מתפתחות, השקעה בטכנולוגיית שרשרת קירור, כבישים טובים יותר ומתקני אחסון מודרניים היא קריטית להפחתת אובדן מזון.
• תמכו בחדשנות: ממנו מחקר ופיתוח בתחומים כמו שימור מזון, טכנולוגיות מיחזור-על (upcycling) ופתרונות להפחתת פסולת. מערכת "שלם כפי שאתה זורק" לפסולת מזון בדרום קוריאה היא דוגמה רבת עוצמה למדיניות יעילה, שהגדילה באופן דרסטי את שיעורי המיחזור.

תפקיד הטכנולוגיה והחדשנות

חדשנות היא בת ברית חזקה במאבק נגד בזבוז מזון. דור חדש של טכנולוגיות ומודלים עסקיים צץ ברחבי העולם:

• אפליקציות להצלת מזון: אפליקציות כמו Too Good To Go ו-Olio מחברות בין צרכנים למסעדות וחנויות שיש להן עודפי מזון בסוף היום, ומוכרות אותו בהנחה משמעותית כדי למנוע את השלכתו.
• אריזה חכמה: אריזה פעילה יכולה לסייע בהארכת חיי המדף, בעוד שאריזה חכמה יכולה לספק מידע בזמן אמת על טריות המזון שבתוכה.
• הארכת חיי מדף: חברות כמו Apeel Sciences פיתחו ציפוי אכיל על בסיס צמחי שניתן ליישם על תוצרת טרייה, המאט באופן דרמטי את הקלקול ומאריך את חיי המדף שלה.
• מיחזור-על (Upcycling): תעשייה צומחת מוקדשת להפיכת מזון שאחרת היה מתבזבז למוצרים חדשים ובעלי ערך. דוגמאות כוללות הפיכת דגנים משומשים ממבשלות בירה לקמח, עיסת פירות לחטיפים, וגלעיני אבוקדו לסכו"ם חד פעמי.

מקרי בוחן: סיפורי הצלחה עולמיים

השינוי כבר קורה ברחבי העולם. דוגמאות אלה מציגות את כוחה של פעולה משותפת:

התחייבות קורטולד בבריטניה: בהובלת הארגון ללא מטרות רווח WRAP, הסכם וולונטרי זה מאגד ארגונים מכל רחבי מערכת המזון – מיצרנים ועד קמעונאים – כדי להפוך את ייצור וצריכת המזון ליותר ברי קיימא. מאז השקתו, הוא היה גורם מרכזי בהפחתת בזבוז המזון בבריטניה ביותר מ-25%.

המדיניות של דרום קוריאה: בשנת 2013, דרום קוריאה אסרה על שליחת פסולת מזון למטמנות. היא יישמה מערכת "שלם כפי שאתה זורק" שבה משקי בית מחויבים על סמך כמות פסולת המזון שהם מייצרים. מדיניות זו, בשילוב עם תשתית חזקה לקומפוסט ועיבוד מזון לבעלי חיים, הובילה למיחזור של למעלה מ-95% מפסולת המזון במדינה.

מקררים קהילתיים בגרמניה: פלטפורמת Foodsharing.de בגרמניה הפכה את הרעיון של מקררים ומזווים קהילתיים לפופולרי. אלו הם מרחבים ציבוריים שבהם כל אחד יכול להשאיר עודפי מזון או לקחת את מה שהוא צריך בחינם, תוך טיפוח קהילה ומניעת בזבוז ברמת השטח. המודל שוכפל מאז בערים ברחבי העולם.

הדרך קדימה: אימוץ כלכלה מעגלית למזון

בסופו של דבר, פתרון משבר בזבוז המזון דורש שינוי מהותי בחשיבה שלנו – מעבר ממערכת ליניארית של "לקחת-לייצר-לזרוק" לעבר כלכלה מעגלית למזון. במערכת מעגלית, פסולת מתוכננת החוצה מההתחלה. משאבים נשמרים בשימוש זמן רב ככל האפשר, וחומרים ביולוגיים מוחזרים בבטחה לאדמה.

המשמעות היא להעריך מזון לא כסחורה חד-פעמית אלא כמשאב היקר שהוא. זה כרוך בתכנון מערכות מזון שבהן עודפי מזון מופצים קודם כל לאנשים נזקקים. מה שלא ניתן להאכיל בו אנשים צריך לשמש למזון לבעלי חיים. מה שנותר לאחר מכן יכול לשמש לתהליכים תעשייתיים או, כמוצא אחרון, לקומפוסט או לעיכול אנאירובי ליצירת קרקע עשירה בחומרים מזינים ואנרגיה מתחדשת. שליחת מזון למטמנה צריכה להפוך לבלתי מתקבלת על הדעת.

תפקידכם בפתרון העולמי

המסע מעולם בזבזני לעולם בר-קיימא מתחיל בהבנה, אך הוא מתממש באמצעות פעולה. אתגר בזבוז המזון הוא עצום, אך הוא אינו בלתי עביר. כל בחירה אישית – לתכנן ארוחה, לאחסן מזון כראוי, לאכול שארית – תורמת לפתרון עולמי רחב יותר. כל עסק שמבקר את הפסולת שלו וכל ממשלה שמחוקקת מדיניות תומכת מקרבים אותנו לעולם שבו מכבדים מזון, משאבים נשמרים, ולכל אדם יש מספיק לאכול.

בואו נעבוד יחד כדי להפוך את האתגר העולמי הזה להזדמנות עולמית – הזדמנות לבנות עתיד מזון יעיל, הוגן ובר קיימא יותר לכולם.